יום רביעי, 4 באפריל 2018

כשאלך, משהו ממני...

השבוע נפרדנו מטל דרור.
לא הכרתי את טל.
לא באופן אישי בכל מקרה.
אבל מאז הזמינה אצלי לפני כשנתיים בפעם הראשונה - מתנות עבודת יד, הספקתי להכיר וללמוד ממנה כל פעם עוד קצת..
למדתי קודם כל - שטל אוהבת לפנק. והרבה! לפנק חברים, שותפים לעבודה, את ילדיה, וגם סתם אנשים סביבה שבקושי הכירה.
טל אוהבת ללמוד - כל הזמן, ויוכיחו זאת השאלות ששאלה אותי עלי ועל כל יצירה שלי.
טל אוהבת דברים יפים ומיוחדים - ומקיפה עצמה בשכאלו.
וטל גם חולה בסרטן. אבל נלחמת בו בכל כוחה ומאודה, מצוידת בכל האופטימיות שבה, שמחת החיים שלה והאהבה הגדולה למשפחתה ולאנשים בכלל.
לפני שבועיים הזמינה ממני טל מתנות לחג - ולא אמרה למי מלבד - ליקרים לי ביותר.. ההזמנה - קופסא, שתהיה מונחת על השולחן, מלאת צ'ופרים, יופי ושמחה.
הספקנו לדסקס, לבחור צבעים (שמחים!), והפתעות ואז נתנה לי טל יד חופשית (כרגיל!) ואמרה לי - תתקשרי כשיהיה מוכן.
לא הצלחתי ליצור קשר, דאגתי.. ואז קיבלתי את הבשורה שלא רציתי לקבל..
את המתנות שהכנתי בחרתי להעביר לילדיה של טל - נראה לי שזו הייתה גם בחירתה.
נפרדת מאישה גדולה מהחיים, ומקדישה לה את הפוסט הזה, וגם את כל היופי שבחיינו..


ככה הארגונית נראית כשהיא סגורה


ופתוחה..


מכילה מחברת קטנה, פנקס, עט יפה, אוסף ברכות ומראה שמזכירה לחייך תמיד..












כולן יחד.. נראה לי שטל הייתה אוהבת את התוצאה .. ואת הצבעים.


זהו. פוסט עצוב, עם תקווה ואופטימיות. וברכת חג שמח ובריאות . העיקר הבריאות.
מיכל.